10 אבני דרך להפקת סרטון תדמית אפקטיבי
סרטון תדמית לעסק סרטון תדמית לעסק הוא כלי שיווק יעיל שיכול לעזור לכם להגיע לקהל רחב יותר ולייצר לידים איכותיים ורלוונטים. אולם כדי שסרט תדמית
מאז המצאת הצילום בתחילת המאה ה-19 ועד היום הכלי הזה ממשיך להתפתח, להשתכלל ולתפוס מקום משמעותי יותר ויותר בחיים שלנו.
מתי ומדוע הומצא הצילום? מה הן נקודות הציון החשובות בהסטוריה של הצילום, איזה מקום הוא תופס בחיים שלנו היום ואיך יראה אולי עולם הצילום בעתיד, ננסה לענות על כל אלה, בואו נתחיל.
צילום הוא לכידה של רגע, של יחידת זמן אחת לא מוגדרת וצריבתה לכדי דימוי מודפס או דיגיטלי. צילום הוא גם שפה, כלי עזר שבאמצעותו אנחנו מבטאים רגשות, תחושות ומחשבות.
בעידן הנוכחי הצילום מקיף את חיינו. אנחנו מסתובבים עם מצלמות 24/7, מצלמים ומצולמים כל הזמן.
מצלמה בסמרטפון, מצלמות רכב, צילומי רחפן, מצלמות אבטחה, מצלמות רפואיות, מצלמה על הקסדה של האופנוע, מצלמות בכבישים ועוד.
הצילום הפך להיות חלק כל-כך אינטגרלי בחיים שלנו שקשה לנו לדמיין את החיים בלעדיו אבל עד לפני כמה שנים החיים באמת התקיימו בלעדיו.
מצלמה היא קופסה עם חור, זה הכל!
אז מה בעצם קורה? איך נהיית תמונה?
בגב המצלמה יש משטח שרגיש לאור, פעם זה היה פילם ועוד יותר פעם זו היתה פלטת זכוכית עם אמולסיה והיום המשטח הזה הוא חיישן שמתרגם אנרגיית אור לסימנים דיגיטליים.
בצדה השני של הקופסה יש חור דרכו חודרות קרני אור אשר נצרבות על המשטח בגב המצלמה וכך למעשה נוצר דימוי צילומי. בכל חוג בסיסי לצילום אחד השיעורים הראשונים והמעניינים הוא יצירת מצלמה שנקראת מצלמת נקב. זוהי למעשה קופסה אטומה פשוטה שמנקבים בה חור קטן דרכו נכנס אור. בגב הקופסה מודבק נייר צילום רגיש לאור.
התלמידים יוצאים החוצה עם הקופסה, מסירים את הכיסוי מהחור הקטן והאור שחודר אל הקופסה צורב את נייר הצילום ויוצר למעשה תמונה.
אז העקרון הוא מאוד פשוט אבל כמובן שהטכנולוגיה לקחה את המכשיר הזה למקומות מורכבים ומגניבים ביותר. אם פעם מצלמה טובה היתה פריבילגיה של צלמים מקצועיים או של אנשים עמידים מאוד היום לכל אחד מאיתנו יש מצלמה קטנה, זמינה ואיכותית מאוד. צ’יפים איכותיים, תוכנות עיבוד תמונה, זיהוי פנים, מייצבים ופילטרים מעולים מאפשרות לנו להיות צלמים מקצועיים מבלי שלמדנו צילום אפילו יום אחד.
במצלמות מקצועיות וחצי מקצועיות ישנה הפרדה בין גוף המצלמה לעדשה. גוף המצלמה זו הקופסא אשר בגבה ממוקם המשטח הרגיש לאור, העדשה היא אביזר שקוף, לרוב זכוכית מלוטשת אבל יכול להיות גם פלסטיק, שדרכה עובר האור ונכנס לקופסא. העדשה היא למעשה החלון של המצלמה. ישנם סוגים שונים של עדשות בהתאם לצרכי הצילום; עדשות מקרו שמצלמות בזוית רחבה, עדשות מיקרו שמצלמות מקרוב מאוד אובייקים קטנים, עדשות טלא שיכולות להתקרב או להתרחק ועוד..
SLR= Single Lens Reflex
DSLR= Digital Single Lens Reflex
מצלמות ריפלקס (SLR) אלו מצלמות המבוססות על עדשה אחת לצפיה ולצילום. הצלם מסתכל על הדימוי דרך העינית של המצלמה וברגע הלחיצה עולה המראה דרכה הוא הסתכל ללמעלה והאור עובר לגוף המצלמה וצורב את החומר הרגיש בגב המצלמה.
(Mirrorless): טכנולוגיה שמאפשרת להקטין את גוף המצלמה ולשמור על איכויות צילום גבוהות. במצלמות ללא מראה מודרניות הצלם מסתכל על הדימוי בעינית דיגיטלית ולא דרך העדשה כך שאפשר לוותר על המכניקה של המראה ובכך לצמצם מאוד את גוף המצלמה. מצלמות ללא מראה הן לא המצאה חדשה אבל עד לפני כמה שנים הן שימשו בעיקר לצילום חובבני וכיום עם התקדמות הטכנולוגיה הן משוכללות מאוד ויעילות לצילום מקצועי.
הצילום הוא בעיקר תוצאה של שילוב של שתי תגליות טכניות:
1. קמרה אובסקורה: היכולת לראות תמונה מוקרנת על גבי משטח.
2. היכולת ללכוד את הדימוי ולקבע אותו.
קמרה אובסקורה= תא חשוך בלטינית. כשמו כן הוא- תא המאפשר לראות תמונה המוקרנת מבחוץ דרך חור קטן לתוך על משטח בקצה התא. עוד בסין העתיקה יש עדויות לקמרה אובסקורה וישנן גם עדויות שניתנו על ידי מתמטיקאים יוונים מפורסמים מהמאות הרביעית והחמישית לפני הספירה אבל הראשון שנתן הסבר מדעי לתופעה הוא הפיזיקאי הערבי המפורסם אבן אל- חיתם.
הפיזיקאי הערבי אבן אל-חיתם הוא הראשון שהצליח לייצר דימוי מלא על גבי מסך שמוקרנות אליו קרני אור ממקור חיצוני ועוברות דרך חור נקב קטן. הוא למעשה המציא את הקמרה אובסוקורה ויצר את הבסיס למצלמת הנקב. האתגר שנותר זה רק לצרוב את הדימוי על גבי המשטח וזה לקח עוד 800 שנים פחות או יותר.
בהתחלה ניסו הממציאים להשתמש בכל מיני חומרים בכדי לצרוב את התמונה ולקבע אותה.
הם השתמשו בחומרים כמו “כסף חנקתי” או “כסף כלורידי” בכדי לייצר משטחים רגישים לאור. על גביהם הם הקרינו תמונה במשך שעות.
בכך הם הצליחו ליצור צילומים ראשונים אך אלו יצאו “נגטיבים” (הלבן הפך לשחור והשחור ללבן) ולרוב נעלמו בחשיפה של התמונות לשמש.
מה שנשאר היה מעורפל למדיי ובעיקר נשארו צלליות. יש לציין שהתמונות הראשונות לא היו מודפסות על נייר אלא על משטחי מתכת שונים.
בחלוף השנים השתדרגו הניסיונות. אחד החלוצים החשובים בתחום היה צלם צרפתי בשם ניספור נייפס. נייפס היה הראשון לקבע תמונה על משטח רגיש לאור כשבשנת 1827 צילם תמונה של הנוף הנשקף מחלון המעבדה שלו. זמן החשיפה לקח לו כשמונה שעות אבל בסופו של דבר נרשמה הצלחה וזאת היתה התמונה הראשונה בהיסטוריה.
ניספור נפטר אחרי כ-8 שנים ואת פריצת הדרך המשמעותית בצילום השיג לואי דאגר שהמציא את טכניקת ההדפסה הנקראת על שמו ” דגארוטייפ”. דגאר הצליח להרכיב חומרים שקיצרו את זמן החשיפה לכדי כמה דקות והשיטה שלו הפכה להיות מסחרית.
בשנת 1888 המציא ג’ורג’ איסטרמן את הפילם.
רצועה של פלסטיק גמיש וקשיח מצופה אמולסייה של הלידי כסף רגישים לאור.
הרצועה אפשרה לראשונה לצלם תמונות ברצף ולמעשה פתחה דלת להמצאת הקולנוע שבאה 10 שנים אח”כ. כמו כן המצאת הפילם הנגישה את הצילום לחובבים שיכלו עכשיו בקלות רבה להטעין פילם במצלמה ולצלם להנאתם. איסטרמן הקים את חברת קודאק שייצרה פילם וסיפקה גם שירותי פיתוח והדפסה בשלב הראשון. הסיסמא שלהם היתה: “אתם רק תלחצו, אנחנו נדאג לכל השאר”.
בשנת 1935 המציאה חברת קודאק את “קודאכרום” טכנולוגיה שאפשרה צילום בצבע בקלות ובזול. קודאק הובילה טכנולוגית ומסחרית בעידן הצילום האנלוגי אבל לא השכילה לשמר את ההצלחה בעידן הדיגיטלי למרות שהיתה פורצת דרך גם בתחום זה בתחילת דרכו.
צילום בשחור לבן הוא צילום בגוונים שונים של אפור, ידוע גם כצילום מונוכרומטי.
עד להתפתחות הטכנולוגית של צילום בצבע זו היתה האפשרות היחידה לצילום וגוונים אלו נוצרים כתוצאה של צריבת הלידיי הכסף על משטח הצילום. למרות התפתחות הטכנולוגיה לצילום צבע אנלוגי ויותר מאוחר לצילום צבע דיגיטלי צלמים רבים מעדיפים עדיין לצלם תמונות בשחור-לבן, אולי מתוך תפיסה אסתטית או שאיפה ליצור תחושה נוסטלגית או רומנטית לעתים. כצופים, לרוב אנו רואים בשחור לבן מוטיב עם דגש אומנותי רומנטי לעומת הריאליזם של צילום בצבע.
באופן טרגי למדי הראשונים לפתח מצלמה דיגטלית לשוק הצילום היו קודאק אי שם בשנות השבעים. המצלמה הראשונה שקלה 3.5 קילוגרם וצילמה באיכות 0.01 מגה פיקסל ורק בשחור לבן. למרבה הצער בקודאק לא היה מספיק חזון והם לא האמינו בפיתוח החדש ופרשו מהמירוץ, מה שהוביל לקריסת החברה בשלב מאוחר יותר. בשנת 81 סוני היתה הראשונה לצאת עם מצלמה דיגיטלית מסחרית לשוק, הסוני מביקה ( Sony Mavica) ובמהלך שנות ה-80 יצאו עוד מצלמות רבות לשוק אך היו שתי בעיות משמעותיות שלא היה להן פיתרון בזמנו:
שתי התפתחויות משמעותיות באמצע שנות השמונים עזרו מאוד להתפתחות שוק המצלמות הדיגיטליות:
א. המצאת זיכרון הפלאש שייעל מאוד את האפשרות לשמור מידע על מדיות כמו כרטיסי זיכרון ודיסקונקי.
ב. טכנולוגיית Jpeg פורמט של שמירת קבצי תמונה יעיל ואיכותי.
החל מראשית שנות ה- 2000 הפכה הטכנולוגיה לאיכותית וזולה מספיק וצלמים רבים עברו לצילום דיגיטלי על חשבון המצלמות האנלוגיות.
מאז ועד היום אנו במירוץ בלתי פוסק להעלאת איכות התמונה והקטנת המצלמה עצמה. במקביל להתפתחות האינטרנט והסמארטפונים בשנים אלו השתנתה תרבות הצילום באופן מרתק. הצילום הפך זמין ופשוט מאוד. המצלמות עצמן קטנו והפכו לחלק אינטגרלי מהסמארטפונים שלנו כך שהן זמינות בכל עת. ואנחנו אכן עושים בהן שימוש מסיבי עד אובססיבי בתיעוד לא נגמר: שלנו, של המשפחה, של איכות חיינו, של חיות המחמד שלנו, הארוחות, הטיולים, החברים, האירועים, העבודה, הזריחות, השקיעות ועוד אירועים מיוחדים וייחודיים שאנו רוצים לחלוק.
מצד שני ובאופן פרדוקסלי רובנו כבר לא מדפיסים תמונות בכלל אלא רק מעלים אותן לרשת החברתית או מאפסנים אותן בענן נידח כלשהו וממשיכים הלאה בחיינו. הפרדוקס הוא שמרוב אירועים מיוחדים שאנו מתעדים אין יותר אירועים מיוחדים. האלבום הקטן הזה שזיקק את חיינו למקבץ של כמה עשרות תמונות אישיות ומיוחדות כבר לא קיים. הוא התחלף בארכיוני ענק לא מוחשיים ולא נגישים שישארו לנצח בענן.
שתי התפתחויות משמעותיות נוספות ששינו את הצילום הן ההתפתחות של האינטרנט ושילוב המצלמות בסמרטפונים.
בסופו של דבר הצילום הוא עוד כלי ויזואלי שבאמצעותו אנחנו מתבטאים. אנחנו משתמשים בצילום לתיעוד, ליצירה, לספר סיפור, להביע רגשות. יש תפיסה מוטעית לפיה הצילום משמש אותנו כמראה של המציאות אבל אני טוען שהצילום הוא מראה של עצמנו. דרך העדשה לא עוברת המציאות, אלא איך שאנחנו רואים אותה וליתר דיוק איך שאנחנו בוחרים להציג אותה.
בעידן הדיגיטלי שאנחנו חיים בו מאוד מובן לנו שהכל אפשרי; שימוש בפילטרים, חיבור של דימויים שונים לכדי תמונה אחת, החסרה של פרטים מתמונות או ליטוש שלהם עד לכדי שינוי אופי אופי ומראה האובייקט לחלוטין אבל המניפולציות האלו היו קיימות מאז ומתמיד. החל מהזוית שהצלם בוחר, האור בו הוא משתמש, המבע של האובייקט וכמובן מניפולציות גסות יותר שצלמים השתמשו בהן מאז ומעולם.
עולם הצילום המקצועי מורכב מתחומים רבים ומגוונים כשכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. צלמים רבים בוחרים להתמקד ולהתמחות בתחום אחד בלבד כמו צילום ארכיטקטורה או צילום אופנה ולבסס לעצמם שם של מומחה בתחום.
מהם תחומי הצילום המקצועי, מה הייחודיות של כל תחום ומה הוא נועד לשרת?
צילום ארכיטקטורה או צילום אדריכלות זה צילום של מבנים, בניינים, משרדים, בתי מגורים וכו. צילום ארכיטקטורה יכול להיות צילום חוץ של מבנים, בניינים ואזורי עבודה ומגורים או צילום פנים של חללים בתוך המבנים. זהו תחום שמשלב שליטה טכנית גבוהה של הצלם , שימוש בציוד איכותי וגם חוש אסתטי מפותח. צלם ארכיטקטורה טוב צריך להבין ולקחת בחשבון את אופי המבנה אותו הוא מצלם, מה הדגשים והאלמנטים שהארכיטקט בחר, מאילו חומרים המבנה בנוי ומה הסביבה שלו. צילום ארכיטקטורה נועד לשרת אדריכלים ומעצבי פנים שרוצים להציג את העבודות שלהם, קבלנים ויזמים שמעוניינים למכור את הנכסים שלהם, מגזינים ואתרי אינטרנט העוסקים באדריכלות ועיצוב וגם בעלי בתים שרוצים לתעד את ביתם.
צילום פורטרטים היה פה מאז המצאת הצילום אבל בשנים האחרונות עם התפתחות הרשתות החברתיות באינטרנט התחום הזה נהיה פופולרי מאוד ויש לו דרישה גבוהה בקרב לקוחות. לצלם תדמית זה עניין קצת טריקי, למעשה כצלם אתה נדרש להצליח להוציא מהמצולם לא את איך שהוא נראה אלא את מה שהוא רוצה לשדר לעולם, הדימוי שהוא מעוניין להציג. מכאן הייחודיות של התחום הזה, התדמית שאחנו רוצים להציג תהיה שונה למגוון הפלטפורמות החברתיות בהן אני פועל. אם אני מעלה תמונה ללינקדאין או לאתר של החברה בה אני עובד לבטח ארצה לשדר תדמית מקצועית, אולי פורמלית יותר, אולי אינטלקטואלית. לרשתות כמו פייסבוק או אינסטגרם הצורך יהיה שונה, יותר קליל או חברתי, ובטוח שלרשתות שעוסקות בזוגיות ושידוכים יהיה צורך נוסף. בסשן צילומי תדמית טוב הצלם ידע להפיק מגוון תמונות המצליחות להציג רבדים שונים של אותו המצולם. אז מה נדרש מצלם תדמית טוב? הוא צריך להיות בעל יכולות תקשורת אנושית גבוהות, לדעת לראות ולהבין את המהות של האדם שהוא מצלם ולא רק את החזות החיצונית שלו, לזהות את החוזקות ואת הייחודיות של כל מצולם, לגרום לו להרגיש נינוח ובטוח ולהפיק את המירב והמיטב מסשן צילומים אחד.
כחברה שעוסקת בצילום כבר 20 שנה, צילום כנסים הוא מתחומי העיסוק העיקריים שלנו. אחד מהייתרונות המהנים בצילום כמקצוע הוא הדינאמיות והמגוון האנושי שאנו פוגשים מדי יום. התחום של צילום כנסים מאפשר לנו להפתח לתחומים חדשים, להכיר אנשים חדשים ולהרחיב את אופקינו.
צילום פרסומי הוא מושג רחב מאוד ומתייחס לכל צילום שמיועד לפרסם ולמכור מוצר או שירות כלשהו.
טבע דומם זהו מונח המתאר לרוב צילום חפצים דוממים בתמונה מבויימת.
ז’אנר זה מעניק לצלם את היכולת לסדר אלמנטים ולעצב אותם בתוך קומפוזיציה לעומת ז’אנרים מצולמים אחרים, כמו צילום תיעודי, צילום כנסים או צילום אירועים אשר בהם לרוב התמונה אינה מבויימת.
תאורה ומסגור הם היבטים חשובים בצילומי סטילס טבע דומם. מכירים תמונות של ערימת פירות מסודרים יפה בתוך קערה על שולחן? אז זה!
עולם הצילום התפתח באופן אחיד ורציף לאורך 200 שנה אולם ב- 20 השנים האחרונות תפס תאוצה מרתקת שמעידה לא רק על התפתחות הטכנולוגיה אלא גם על התרבות המודרנית ועל טבע האדם. כצלמים אנחנו לעתים מודאגים שחלק ממקורות הפרנסה שלנו כבר אינם רלוונטים מאחר שהטכנולוגיה מאפשרת יצירת תמונות באיכות מדהימה בזול ובקלות, אולם במקביל השימוש בצילום כפלטפורמה לתקשורת רק הולך ומתגבר כך שבמקביל ישנה גם עליה בצורך לשירותי צילום בתחומים מסויימים וכולנו צריכים לעשות התאמות. בכל מקרה אנחנו בסימנים הפקות מצלמים כבר 20 שנה, מקווים מאוד לצלם עוד שנים רבות ולאהוב את המקצוע כפי שאנחנו אוהבים אותו עכשיו. נשמח לשמוע מה אתם חושבים על כל מה שנכתב פה ונשמח לצלם בעבורכם.
סרטון תדמית לעסק סרטון תדמית לעסק הוא כלי שיווק יעיל שיכול לעזור לכם להגיע לקהל רחב יותר ולייצר לידים איכותיים ורלוונטים. אולם כדי שסרט תדמית
האופן שבו אנשים תופסים אתכם ומה אתם משדרים הוא מפתח מרכזי בעסקים. בעידן של רשתות חברתיות לינקדאין הינה זירת נטוורקינג נישתית וחשובה לקידום עסקי ולכן
פנו כעת אל חברת סימנים המתמחה בהפקת סרטוני תדמית המאופיינים באיכות, יצירתיות, דיוק מסרים וגישה אישית שמאפשרת לכל לקוח לקחת חלק ולהיות מעורב בתהליך היצירה.
נשמח לעבוד גם אתכם.